פסק-דין בתיק ע"פ 1154/07

1.         המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בת.פ. 1088/07 בבית משפט השלום בצפת ובכתב אישום מתוקן בת.פ. 1798/06 שלום צפת, שצורף לאותו תיק. בעקבות הודאתו כאמור הורשע המערער בשלוש עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה ממנו, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), עבירות שיוחסו לו בת.פ. 1088/07, ובעבירה של התפרצות בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, עבירה שיוחסה לו בת.פ. 1798/06.

            לפי עובדות כתב האישום בת.פ. 1088/07, ביום 31.12.06 בין השעות 19:45 עד           22:00, התפרץ המערער לביתם של איריס ואלי עובדיה בבני יהודה, בכך שפתח את חלון חדר השינה ונכנס לתוך הבית וגנב תכשיטים שונים; באותו יום, בשעות הערב, התפרץ המערער לביתה של סוזן רומי בבני יהודה, בכך שפתח את רשת החלון בחדר השינה ונכנס לתוך הבית וגנב תכשיטים שונים ומטבעות. זאת ועוד, במהלך סוף השבוע שבין    9.7.2006-7 התפרץ המערער לביתו של תמיר ויגודצקי בבני יהודה, בכך שפתח את רשת החלון בסלון ונכנס לתוך הבית וגנב תכשיטים של הבעלים.

            לפי עובדות כתב האישום בת.פ. 1798/06, בתאריך 4.8.06 בשעה 22:30, בקיבוץ עמיעד, התפרץ המערער לבית משפחת בלום, בכך שפתח את חלון חדר השינה ונכנס בעדו פנימה בכוונה לגנוב, חיטט בחפצים שונים בחדר השינה, פיזר פריטים שונים על המיטה ועזב את המקום דרך החלון. יצויין, כי באותה תקופה התנהלה מלחמה בצפון הארץ ומחמת המצב הבטחוני והלחימה באזור, ננטשו בתי מגורים רבים על ידי בעליהם, לרבות בקיבוץ עמיעד.

2.         שרות המבחן בתסקירו מיום 18.3.07 עמד על נסיבותיו האישיות של המערער בציינו, כי המערער לוקח אחריות על ביצוע העבירות, הביע בפניהם חרטה וצער אם כי התקשה להסביר את המניעים לביצוע העבירות. בנוסף, המערער ביטא צורך ורצון לקשר עם גורם טיפולי ומשהוצע לו על ידי שירות המבחן, שיבקשו לדחות את הדיון במספר חודשים על מנת לאפשר לו להתחיל בקשר טיפולי כזה, בחר המערער שלא לדחות את הדיון ולוותר על קשר עם שירות המבחן. לאור האמור, לא בא שירות המבחן בכל המלצה טיפולית בעניינו.

3.         לאחר שעמד על חומרת העבירות ועל הצורך בענישה מרתיעה, מחד גיסא, ועל נסיבותיו האישיות של המערער, מאידך גיסא, גזר בית משפט קמא למערער 14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה מסוג התפרצות, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה מסוג גניבה, ותשלום פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בתיק העיקרי בסך 2,000 ש"ח.

4.         לאחר עיון בתיק ובתסקיר שהוגש לבית משפט קמא, ונוכח גילו של המערער ועברו הנקי, סברנו בדיון מיום 12.6.07, שמן הראוי לקבל תסקיר עדכני בטרם יוכרע הערעור, תוך מתן הזדמנות למערער לשתף פעולה עם שירות המבחן ותוך מתן הזדמנות נוספת לבחון נזקקותו לטיפול. עקב כך דחינו את המשך הדיון בערעור למועד אחר והורינו לשירות המבחן להמציא תסקיר עדכני. לאחר מספר דחיות הוגש תסקירו של שירות המבחן מיום 26.2.08, שבא בהמלצה להטיל על המערער ענישה בעלת איפיון שיקומי בדמות של"צ וכן מבחן למשך שנה. שירות המבחן סבר, שעונש הרתעתי של מאסר מותנה לתקופה משמעותית יהווה מוקד הרתעה חיצוני אשר ירתיע את המערער מלבצע עבירות דומות בעתיד ואלמנט של פיצוי הולם יחבר את המערער באופן יותר הדוק לפוגענות שביטא בעת ביצוע העבירות.

5.         הן בהודעת הערעור (שהוגשה על ידי המערער אישית) והן בטיעוני ב"כ המערער בפנינו, מלין המערער על חומרת העונש שהושת עליו. לטענת המערער, בית משפט קמא החמיר עמו, תוך שהוא נמנע מלתת משקל ראוי לכל אלה: הודאתו, לקיחת האחריות על ידו, הבעת צער, ניצול ההזדמנות שניתנה לו ושיתוף הפעולה עם שירות המבחן, נכונותו להמשיך ולשתף פעולה עם שירות המבחן, המלצת התסקיר העדכני, נסיבותיו האישיות של המערער, גילו (בן 52), עברו הנקי וסברת שרות המבחן, שהתנהגותו בעת ביצוע העבירות אינה מעידה על הפנמת נורמות וערכים עבריינים.

            מנגד, מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הערעור, שכן המערער חטא בארבע הזדמנויות שונות בעבירות חמורות של התפרצות למקום מגורים, לבתים של מי שבעבר היו שכניו, כאשר אחת ההתפרצויות היתה בעיצומה של מלחמת לבנון השניה (ההתפרצות מיום 4.8.06 בקיבוץ עמיעד). ב"כ המשיבה סבורה, שאין הבדל בין המקרה של המערער דנן לבין המקרה שנדון בפנינו בע"פ (נצרת) 1292/07 מדינת ישראל נ' מרדכי לוי, שבקשת רשות הערעור עליו נדחתה ברע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל (החלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 21.2.08).

6.         לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בגזר דינו של בית משפט קמא ובחומר שעמד בפניו ובתסקירי שירות המבחן, לרבות התסקיר העדכני שהוגש לעיוננו, באנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להדחות.

המערער חטא בארבע עבירות של התפרצות למקום מגורים (3 עבירות לפי סעיף 406(ב) ועבירה אחת לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין). אין המדובר בכשלון רגעי או חד פעמי. המערער התפרץ לבית שכנו במושב בני יהודה במהלך סוף השבוע שבין 9.7.2006-7  וגנב תכשיטים מתוך הבית. הוא לא חדל ממעשיו אלא הגדיל לעשות עת התפרץ ביום 4.8.06, במהלך מלחמת לבנון השניה, לבית בקיבוץ עמיעד. המערער לא הסתפק בכך אלא הוסיף והתפרץ ביום 31.12.06 לשני בתים נוספים במושב בני יהודה וגנב מתוכם תכשיטים שונים ומטבעות. בית משפט קמא ראה לנכון לציין, כי על פי כתב האישום המתוקן בכל אחד משלושת האישומים בת.פ. 1088/07 נמחקו עבירות הגניבה וזאת מבלי למחוק פרקי העובדות המתארות עבירות הגניבה.

            על חומרתן של עבירות ההתפרצות אין צורך להכביר מילים; עמד על כך לאחרונה כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 21.2.08), בציינו את הצורך בחומרה בענישה בעבירות התפרצות ובעבירות רכוש בכלל, שהיו למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת בטחונם. באותו מקרה פסק כב' השופט רובינשטיין, כי אין די בריצוי מאסר בעבודות שירות בהדגישו, כי " ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציה ידעו כי עלולים הם למצוא עצמם, משיילכדו, מאחורי סורג ובריח - כדי לפטור מעונשם, ולו לתקופה מה, את הציבור".

            במקרה דנן, המדובר בעבירות שבוצעו במהלך תקופה לא קצרה והרכוש שנגנב לא הוחזר. לא זו אף זו, בעוד שבטיעוניו לעונש בפני בית משפט קמא טען המערער, כי " העבירות בוצעו כתוצאה ממצב כלכלי קשה ומתסכול מכך שהילדים שלי ניתקו איתי כל קשר עוד מהיום בו בוצע המקרה הראשון" (עמ' 6 לפרוטוקול), צויין בתסקיר העדכני, כי " בהתייחס לביצוע העבירות הנידונות שלל מצוקה כספית כמניע להתנהגותו. בנימין התייחס למערכת יחסים עכורה והאשמות מצד שכניו, כגורמים שהניעו החלטתו לפרוץ לבתיהם". בנסיבות אלה, אין לנו אלא להצטרף לדבריו של בית משפט קמא הנכבד, כי איננו רואים בנסיבות העבירות ובביצוען כל נסיבה מקלה יוצאת דופן, ואילו מניעיו של המערער פסולים ויש להוקיעם.

            כמו כן, אין בידינו לקבל את המלצתו של שירות המבחן כפי שבאה בתסקיר העדכני. אין הלימה בין העונש שבא בגדרה של אותה המלצה ובין חומרת מעשיו של המערער, כאשר יש צורך ליתן משקל מתאים גם לשיקולי גמול והרתעה. כבר נפסק לא אחת, כי מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, כמו למשל, חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור וביטחונו, הרתעת העבריין והעבריינים בכוח, התגמול שבענישה וכיוצא באלה. שיקולים אלה אינם מתחום שיקוליו של שירות המבחן ואין הוא אף מוסמך להמליץ לגביהם. בית המשפט מביא במאזן שיקוליו, גם את המלצתו של קצין המבחן אך ההחלטה בדבר הענישה היא מסמכותו הבלעדית של בית המשפט.

7.         לאור האמור, אין בידינו לקבל את טענתו של המערער, כי העונש שהוטל עליו בבית משפט קמא סוטה ממדיניות הענישה הראויה. בית משפט קמא היה ער לנסיבותיו האישיות של המערער ולשיקולים לקולא שעמדו לזכותו והביא זאת במכלול שיקוליו. איננו סבורים, שיש מקום להתחשבות נוספת, כאשר העונש שנגזר בסופו של יום על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע, מידתי ואינו חורג ממתחם הענישה הסביר בנסיבות העניין; על כן, לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ואנו דוחים אפוא את הערעור.

ניתן היום כ"ה באדר ב, תשס"ח, (1 באפריל 2008), במעמד הנוכחים.

____________________        __________________            ___________________

זיאד הווארי, שופט - אב"ד        אסתר הלמן - שופטת                 שאהר אטרש - שופט

ב"כ המערער : אנו מבקשים לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל, עד לאחר החגים - 11/05/08.

ב"כ המשיבה : אין לי התנגדות לעכב את ביצוע עונש המאסר עד לאחר חג הפסח.

החלטה